ערעורים על פס"ד בעניין חיוב חברות ביטוח לשיפוי בגין תאונת עבודה

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) אשר קיבל את התביעה אותה הגיש המערער בע"א 5963/06 (להלן: המערער), כנגד המערערת בע"א 5175/06 (להלן: חברת הביטוח) וכנגד המשיבה הנוספת בשני הערעורים, חברת צמרת רפי אסרף בע"מ (להלן: חברת צמרת), בקובעו כי חברת הביטוח וחברת צמרת חבות בשיפוי המערער בגין תאונה שארעה לו בעת עבודתו.

הרקע העובדתי

1.              המערער הועסק בעת הרלוונטית כמנהל מוסך הפחחות בחברת צמרת (להלן: המוסך). ביום 13.10.1997 נתבקש המערער לעלות לגג המוסך, יחד עם שני פועלים נוספים, כדי לתקן פגמים בגג שנוצרו בעקבות שריפה במוסך. תוך כדי טיפוס על הגג קרס אחד מלוחות האסבסט שמהם הורכב, והמערער נפל דרכו ונפגע.

2.              בעקבות התאונה הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (א 1146/00) כנגד חברת צמרת. בעקבות התביעה הגישה חברת צמרת הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח, בטענה כי בהתאם לחוזה הביטוח שנכרת ביניהן, על חברת הביטוח לשפותה בגין כל סכום בו תחויב כלפי המערער.

בית המשפט המחוזי

3.              בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) קיבל את התביעה וקבע כי חברת צמרת וחברת הביטוח חבות ביחד ולחוד בפיצוי המערער בעבור הנזקים שנגרמו לו. בית המשפט קבע כי חברת צמרת לא קיימה את תקנות הביטוח בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-1986 ואת תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, ועל כן יש לראות בה כאחראית ברשלנותה לנזקיו של המערער. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהתחשב בכך שהמערער היה אחד המנהלים בחברה, היה עליו להיות ער לסיכונים וליזום אמצעי זהירות, ועל כן ייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של עשרה אחוזים.

4.              באשר לחבותה של חברת הביטוח, קבע בית המשפט המחוזי כי חרף טענתה לפיה היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה, שכן העבודה אותה ביצע המערער בעת שנפגע לא ארעה בתחום הסיכון המבוטח על ידיה, הרי שיש לפרש את חוזה הביטוח בצורה שאינה דווקנית, כדי לקדם את האינטרס של פיזור הנזק ולשם הבטחת עתידו של הנפגע. על כן קבע בית המשפט כי אין לפטור את חברת הביטוח משיפויה של חברת צמרת.

5.              בכל הנוגע לנזקים שנגרמו למערער, הוצגו בפני בית המשפט שלוש חוות דעת רפואיות - חוות דעתו של ד"ר קולנדר מטעם המערער, חוות דעתו של פרופ' נרובאי מטעם חברת הביטוח וחוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש שנתמנה כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר קולנדר העריך את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 64.51 אחוזים. לעומתו העריך פרופ' נרובאי את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 31.6 אחוזים. פרופ' פינסטרבוש, המומחה מטעם בית המשפט, העריך את נכותו המשוקללת של המערער בשיעור של 35.4 אחוזים.

           בית המשפט המחוזי החליט לאמץ את חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש וקבע כי למערער נגרמה נכות רפואית בשיעור של 35.4 אחוזים בעטיה של התאונה. בהתאם קבע בית המשפט כי בהתחשב בעובדה שהמערער עסק בעבר בעבודת כפיים והשכלתו הפורמלית מוגבלת, נכותו התפקודית הינה בשיעור של 50 אחוזים.

           מתוך האמור ומסיכום כל ראשי הנזק קבע בית המשפט המחוזי כי על המוסך וחברת הביטוח לפצות את המערער בסכום של 2,714,353 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

טענות הצדדים

6.              בערעורו בפנינו טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משייחס לו אשם תורם להתרחשות התאונה. לטענתו, לא היה לו כל ניסיון או ידיעה באשר לעבודות תחזוקה ובאשר לאמצעי הזהירות שיש לנקוט בעבודות מסוג זה.

7.              עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי בהעמידו את שיעור נכותו הרפואית על 34.5 אחוזים, על פי חוות דעתו של פרופ' פינסטרבוש ובהעריכו את הפסדי השתכרותו על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 50 אחוזים. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט משפסק לו פיצוי בראשי הנזק של עזרה לזולת והוצאות רפואיות בסך 10,000 ש"ח בלבד, על אף הפגיעה החמורה שנגרמה לו.

8.              מנגד טוענת חברת הביטוח בערעורה, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי היא חבה על פי חוזה הביטוח, שכן הפרשנות שנתן לסיכונים המוגנים על ידי החוזה מרחיבה נעבר למידה הראויה.

9.              עוד טוענת חברת הביטוח, כי שגה בית המשפט המחוזי משהעמיד את הפיצויים השונים למערער על סכומים מוגזמים, שאינם תואמים את הנזקים שנגרמו לו.

דיון

חבותה של חברת הביטוח

10.           לטענתה של חברת הביטוח, אין מקום לפרש את חוזה הביטוח שנכרת בינה ובין המוסך באופן שתכלל בו גם חובת שיפוי בגין אירועים דוגמת התאונה, שאינם נוגעים באופן ישיר לעבודת המוסך.